פסק-דין בתיק רע"א 4548/10

1.        לפני בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון גונן) בגדרן נדחו בקשות המבקשים לזימון עדים והצגת מסמכים ולהוספת תצהיר משלים מטעמם. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה, החלטתי לקבל חלק מן הערעור.

רקע

2.        בבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו מתנהלת תביעה שהגישו המשיבים 2-1  כנגד המבקשים וכנגד המשיבים 4-3. כפי שעולה מן המפורט בהחלטות בית משפט קמא, עניינה של התביעה הוא בעסקת אשראי דוקומנטארי בקשר להסכם מכר לייצוא דשנים לנפאל. לפי ההסכם התחייבו המבקשים, באמצעות המבקשת 1 לספק דשנים חקלאיים לתאגיד נפאלי - Agricultrue Inpust Ltd (להלן הרוכש) - תוך ייצוא הדשנים דרך הים מדובאי לנפאל (להלן עסקת היסוד). בהתאם לבקשת הרוכש, פתח המשיב 2 מכתב אשראי דוקומנטארי לטובת המבקשת 1.  המשיב 1 שמש כבנק מקיים. משהציגו המבקשים, למצער חלקם, בפני המשיב 1 מסמכים שונים שהצגתם נדרשה אישר האחרון את התאמתם למכתב האשראי, ולפיכך שילם למבקשת 1 את סכום האשראי. בכתב התביעה טענו המשיבים 2-1 כי לאחר שמומש מכתב האשראי התברר להם כי המסמכים אשר הוצגו מטעמם של המבקשים לצורך מימוש מכתב האשראי (ובכללם שטר מטען, אישור ביטוח, אישור בדיקת המטען ואישור העדר רדיואקטיביות) זויפו וכי משלוח הדשנים כלל לא יצא מדובאי ולא הגיע ליעדו. 

3.        כאמור בהחלטת בית משפט קמא, בטענות הצדדים ובמסמכים שצורפו, בין המשיב 2 לרוכש הנפאלי התנהל הליך משפטי בבית משפט בנפאל. עניינה של תביעה זו בעסקת מכתב האשראי ובמערכת היחסים שבין המשיב 2 לבין הרוכש הנפאלי, לבקשתו נפתח מכתב האשראי. בכתב בית הדין שהוגש  על-ידי המשיב 2, טען הוא כי הרוכש חב בחיוב ששולם למבקשת 1, לפי מכתב האשראי. עילת התביעה נסובה בעיקר על הכללים החלים על הבנק במסגרת עסקת  אשראי דוקומנטארי. כך בין היתר טען הבנק כי האחריות לבחינת מקוריות המסמכים הנדרשים לפי תנאי מכתב האשראי הדוקומנטארי, איננה מוטלת על כתפיו של הבנק, וכי בכל מקרה בו המסמכים תואמים את דרישת מכתב האשראי הבנק פטור מאחריות והלקוח- אשר המכתב נפתח לבקשתו- נדרש לעמוד בתשלום ששולם לפי המכתב.  

4.        הצדדים לא פרטו בטענותיהם אודות ההסדרים הדיוניים שנקבעו במסגרת ההליך שבבית משפט קמא  ושקדמו לבקשות המבקשים שעל ההחלטות שניתנו לגביהן נסובה בקשה זו. עם זאת,  אין חולק כי נקבעו הסדרים כאלה. כמו כן, בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבים 2-1 לבקשה צוין כי קודם לשלב ההוכחות נקבע מועד נוסף להגשת ראיות משלימות.  

5.        לאחר שהחלה פרשת התביעה ועדותם של חלק ניכר מעדי התביעה הסתיימה, הוגשה בבית משפט קמא, בקשת המבקשים לזימון עדים ולהצגת מסמכים (בקשת המבקשים מיום 24.3.2010). במסגרת בקשה זו, עתרו המבקשים לזמן לעדות שניים הנמנים על עובדי המשיב 2: מר שרשתה, אשר כיהן משך שנים, לרבות בשנים הרלוונטיות לתביעה, כיו"ר מועצת המנהלים של המשיב 2 ומר תונדון, עובד המחלקה המשפטית של המשיב 2 החתום על כתב התביעה שהתנהלה בנפאל כנגד הרוכש הנפאלי, כאמור. באמצעות עדים אלו בקשו המבקשים להוכיח כי אין יסוד לטענה בדבר זיופם של המסמכים, באשר טענה זו עומדת בסתירה לטענות שהושמעו מטעמם בבית המשפט בנפאל. כמו כן, נתבקש בית המשפט להורות לעדים האמורים להביא עמם ולהציג לפני בית המשפט את "כל התכתובות, התרשומות, יומני הפגישות, תרשומות של שיחות ומפגשים ומועדיהם, המצויים ברשותם ו/או בשליטתם, או בשליטת מי מטעמם ואשר נוגעים לתובענה שבכותרת, לרבות פרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון של המשיב  מס. 2 הנוגעים לתביעה בישראל ולכל מסמכי ההליך המשפטי שהתקיים בנפאל בקשר לנושאי הליך זה, לרבות כל התיק המשפטי של התביעה בנפאל כנגד הלקוח לרבות תוצאותיו, דוחות ביקורת, וכן כל מסמכי הרקע שהוכנו על ידי המשיב 2 בקשר לתביעות הנ"ל".

6.        בהחלטתו מיום 18.4.2010, הורה בית משפט קמא למבקשים להבהיר מדוע הוגשה  בקשתם "לאחר שכל ההסדרים הדיוניים נקבעו" ומדוע לא הובאה תגובת המשיבים לבקשה שהוגשה בשלב מאוחר. לחילופין נדרשו המבקשים להמציא אישור מסירת כתב הבקשה למשיבים. המבקשים הגישו הודעת הבהרה מטעמם ועמה תיעוד על מסירת כתב הבקשה לצד שכנגד. משלא הוגשה תגובה מטעם המשיבים במועדה, נעתר בית משפט קמא, בהחלטתו מיום 22.4.2010, לבקשת המבקשים בקובעו: "לאור הנימוקים ובהעדר תגובה אני מתירה הזמנת העדים כמבוקש".   

7.        המשיבים הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול ההחלטה מיום 22.4.2010 אשר התירה כאמור את הזמנת העדים. על יסודה של בקשה זו, הורה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 25.4.2010, על ביטול החלטתו בעניין זימון העדים תוך שציין כי הנימוק היחידי למתן ההחלטה היה העדר תגובת המשיבים. כן הורה למבקשים (הם המשיבים לבקשה לביטול ההחלטה) להבהיר מדוע לא ציינו בבקשתם שקדמה למתן ההחלטה מיום 22.4.2010, כי הסכימו כי תינתן למשיבים ארכה להגשת תשובתם לבקשה לזימון עדים.  תגובת המשיבים לבקשה לזימון עדים הוגשה ביום 2.5.2010. 

8.        בהחלטתו מיום 9.5.2010, דחה בית משפט קמא את הבקשה תוך שנימק כי מדובר בעדים המתגוררים מחוץ לתחום השיפוט ועל כן, לא ניתן לכפות עליהם ציות להזמנה ליתן עדות. יתר על כן, נקבע כי זימונם של העדים האמורים נדרש לצורך עדות שאיננה רלוונטית למחלוקת העומדת ביסוד התביעה  שכן: "השאלות לגביהן מעוניינים המבקשים כי יעידו העדים אינן רלוונטיות באשר הן נוגעות להליך בנפאל שעניינו בעסקת האשראי הדקומנטרי וביחסים שבין הבנק הפותח לקונה, ולכן אינו רלוונטי למחלוקת בתביעה זו, הנוגעת, כאמור, לעסקת היסוד". עוד נקבע, כי מאחר שלא הוגשה חוות דעת באשר לדין הזר במועדה, ממילא המבקשים אינם יכולים להוכיח כי ההליך בנפאל תומך בהגנתם. יתר על כן,  המבקשים לא הביאו כל ראיה לכך שהעדים האמורים בעלי ידיעה אישית בשאלות בהן מעוניינים המבקשים להעידם. אשר לבקשת המבקשים להצגת מסמכים שונים  באמצעות העדים, קבע בית המשפט כי מדובר בבקשה כוללנית וסתמית שלא ניתן להיעתר לה, בייחוד  כך בשים לב לשלב בו מצוי ההליך. בהתייחס למסמכים הנוגעים להליך המשפטי שהתנהל בנפאל צוין, כי אלו "כבר הוגשו על ידי המבקשים כראיה מטעמם". באשר לטענת המבקשים כי תוספת העדות נדרשת משהוברר כי מר קישהור שהעיד מטעם התובעים אינו מצוי בעניין-  קבע בית המשפט כי "עדות כזו אינה מחייבת כל עדות נוספת". לבסוף, עמד בית המשפט על כך כי בקשת המבקשים הוגשה בשעה שנשמעו זה מכבר חלק ניכר מעדי התביעה, הגם שקודם לכן, במהלך ניהול ההליך, התקיימו מספר ישיבות של קדם משפט וכי לא שוכנע בדבר קיומן של נסיבות חריגות המצדיקות העתרות לבקשה בשלב זה.   

9.        המבקשים, לא השלימו עם החלטתו של בית המשפט קמא ועתרו לפניו לביטולה מחמת קבלתה בהעדר תשובה מטעמם. ביטול ההחלטה נדרש לשיטתם, בייחוד לאור העובדה כי טרחו והגישו ביום 4.5.2010 הודעה לבית משפט קמא בה הובהר כי בכוונתם להגיש תגובה לתשובת המשיבים. בהחלטתו מיום 7.6.2010, דחה בית משפט את הבקשה בנמקו כי: "ההחלטה ניתנה כשכל התגובות היו לפני בית המשפט". 

10.      בקשה נוספת הוגשה מטעמם של המבקשים במסגרתה עתרו המבקשים להוסיף ולהגיש תצהיר משלים מטעמו של מר ברי פינטוב. הצורך בהוספת הראיה האמורה נולד, כך המבקשים, לנוכח עדותו של מר משה בן חמו, המשמש כמנהל שיווק ומכירות בחברת מנו ספנות בע"מ, אשר העיד מטעמם של המשיבים 2-1, הם התובעים כאמור. 

11.      בקשת המבקשים להגשת תצהיר משלים מטעמו של מר פינטוב, נדחתה אף היא בהחלטה מיום  3.6.2010. בית משפט ציין בהחלטתו כי העובדות אותן מבקשים המבקשים להפריך באמצעות הוספת ראיות נטענו עוד בתצהירו של מר בן חמו שהוגש בשנת 2006 וכי "לא היה בעדותו (של העד מר בן חמו- מ.נ) כל דבר מפתיע בהשוואה לתצהירו". בשים לב למועד הגשת הבקשה- לאחר שנשמעו חלק ניכר  מעדי התביעה-  ומשלא הועלתה טענה מבוססת באשר להעדר יכולת המבקשים להשיג את הראייה שצירופה מתבקש קודם למועד הגשת הבקשה- נדחתה בקשתם.   

12.      על החלטותיו של בית משפט קמא  מיום 9.5.2010, מיום 3.6.2010 ומיום 7.6.2010  נסובה בקשת רשות הערעור שלפני.

דיון והכרעה

13.      לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבים 2-1, בתשובת המשיב 4 ולפנים משורת הדין - גם בתשובת המבקשים, באתי לכלל מסקנה כי  דין הערעור להתקבל בחלקו.           

14.      היתר להבאת ראיות נוספות, כמו גם שאלות בדבר מידת הרלוונטיות של ראיות, הם עניינים שלערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בהם. ככלל, ערכאת הערעור תקפוץ ידה מלהתערב בהחלטות בסוגיות אלו, למעט במקרים חריגים בהם החלטת הערכאה הדיונית מנוגדת לדין או גורמת עיוות דין לאחד מן הצדדים (ראו למשל: רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (לא פורסם, 6.4.2009); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (ראודור) נחום (לא פורסם, 10.6.2009); רע"א 3115/10 לב נ' תכשיטי ר.א.ן גוב בע"מ (לא פורסם, 23.6.2010); רע"א 8057/03 בנק לאומי בע"מ נ' ע.ד.ן גולן-עסקים 1989 בע"מ (לא פורסם, 10.12.2003). לאורם של כללים אלו אשר הכו שורשים בפסיקתו של בית משפט זה אבחן להלן את הבקשה שלפני על שני ראשיה: בקשת זימון העדים והצגת המסמכים ובקשת הגשת תצהיר משלים מטעם העד מר פינטוב.

15.      אשר לבקשה לזימון עדים ולהצגת מסמכים סבורתני כי דין הבקשה, ככל שהיא נוגעת לפרק זה, להידחות. לא מצאתי כי המקרה דידן  נופל לגדרם של אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבותו של בית משפט זה בהחלטה מהסוג הנדון.

16.      למעלה מן הדרוש, יצוין כי עיון בכתב התביעה שהוגש בבית משפט קמא מול כתב התביעה שהוגש במסגרת ההליך בנפאל, מעלה כי העדות הנדרשת איננה רלוונטית, לכאורה, לעניינים הצריכים להכרעה בהליך המתנהל בבית משפט קמא.  אמנם, בכתב התביעה שהוגש בנפאל נאמר כי אין ממש בטענת הרוכש הנפאלי לפיה זויפו המסמכים שהציגו המבקשים (או מי מהם) לצורך קבלת הכספים לפי מכתב האשראי הדוקומנטארי. עם זאת, עיון בסעיף ובכתב התביעה בכללותו מעמיד את הדברים בהקשרם הנכון ומלמדנו כי סוגיית זיוף המסמכים לא עמדה במוקד הבירור במסגרת ההליך שהתנהל בנפאל. כך לפחות עולה מן המסמכים שהובאו לפני במסגרתה של בקשה זו.

גם בפרוטוקול דירקטוריון המשיב 2 מיום 4.12.2003 המשקף דיון שנערך בשאלת נקיטת הליך משפטי כנגד הרוכש- אין כדי לסייע למבקשים בבקשתם. מסמך זה איננו כולל התייחסות לאיזה מהסוגיות העומדות בלב ההליך המתנהל בבית משפט קמא.